פסק-דין בתיק ת"א 15583-10-11

1.         זוהי תביעה כספית לפיצוי התובע בסכום של 60,000 ש"ח (40,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, טרדה, סבל וצער; ו-20 ש"ח בגין הוצאות משפטיות, נסיעות, הוצאות טלפוניות וכו').

2.         הרקע לתביעה, כטענת התובע, הוא אי-ביטול תוך זמן סביר של עיקולים שהוטלו על חשבונותיו בבנק דיסקונט במסגרת הליכי גביה שנקטה בהם הנתבעת נגדו, על-אף פסקי-דין שניתנו לזכות התובע בשתי תביעות שהוגשו על ידו כנגד הנתבעת.

            התביעה מבוססת על עילות הרשלנות, לשון הרע והיפר חובה חקוקה.

3.         הנתבעת טענה בהגנתה, כי דין התביעה להידחות, מחמת מעשה בי-דין, שכן התובע כבר הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצוי כספי בגין הטלת העיקולים נשוא התובענה, וזו נדונה והוכרעה בפסק-דין שהפך לחלוט. על-פי אותו פסק דין זכה התובע בפיצוי כספי בגין הליכי גביה שנקטה הנתבעת.

לטענת הנתבעת, בכל מקרה מדובר בעיקולים שאינם אלא "אות מתה על גבי נייר", כהגדרתה, שכן בפועל לא הוטלו כל הגבלות על החשבון המעוקל, לכאורה של התובע, אשר המשיך לעשות שימוש בחשבונו, ללא כל הגבלה.

4.         זאת ועוד, לטענת הנתבעת, התובע לא פנה אליה בעניין ביטול רישום העיקולים בחשבונותיו, והמתין עד חודש ספטמבר 2011, רק אז פנה אליה בעניין, והכל במטרה לתכנן את תביעתו העתידית, זו העומדת להכרעה כאן. בעקבות כך, ולאחר שבירורים שנעשו ע"י הנתבעת בעניין העיקולים הנטענים לא הועילו, פנתה לתובע בדרישה לצירוף אסמכתאות לשם בירור העניין עד תום.

            לכל היותר, טוענת הנתבעת, מדובר בטעות בתום לב, שלא גרמה שום נזק לתובע.

הסכמה דיונית :

5.         בדיון מיום 01/05/2013, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה יינתן פסק-דין מנומק, לאחר הגשת סיכומים בכתב, ועל סמך כתבי הטענות ותצהירי עדות ראשית שהוגשו על צירופיהם.

דיון :

6.         בתצהיר עדותו הראשית שב התובע על טענותיו בכתב התביעה.

התובע טען בתצהירו, כי למרות פניותיו ופניות בא-כוחו לנתבעת לדאוג לביטול העיקולים, בעקבות פסק-הדין, העיקולים לא בוטלו, ורק בתאריך 27/09/2011 נתקבל מכתבה של היועצת המשפטית של הנתבעת בו היא מבקשת אסמכתאות לעיקול, אף שאלו הועברו אל הנתבעת במסגרת פניות קודמות.

התובע טען עוד, כי הותרת העיקולים על חשבונו בבנק, אף לאחר מתן פסק-הדין גרמה להצטברות נזקים נוספים.

בנוסף, הוגש מטעם התובע תצהירו של מר עמוס משיח, מנהל סניף בנק דיסקונט בו מתנהל חשבונו של התובע, ושם הוטלו העיקולים נשוא התביעה.

מתצהירו (שניתן ב-12/07/2012), עולה, כי על חשבונו של התובע בבנק הוטלו שני עיקולים ע"י הנתבעת. הראשון התקבל בבנק ב-31/07/2004, והשני התקבל בבנק ב-22/06/2004.

7.         אכן כפי שהנתבעת טוענת, שני העיקולים הם על אותו סכום בדיוק 36,230.90 ש"ח. לטענת הנתבעת ברור הוא שמדובר באותו צו עיקול, הרי לא ייתכנו שני צווים על אותו חשבון, זהים בסכומים, ובהפרש זמן קצר.

אין בידי לקבל טענה זו. הליכי העיקול הוטלו ע"י הנתבעת מכוח סמכותה על-פי פקודת המסים (גביה); לבנק, שהינו צד ג', אין שיקול דעת לבחון נכונות העיקולים, או להרהר אחרי צווי העיקול.

8.         ועוד, מנהל הבנק הצהיר, כי צווים אלה טרם בוטלו, וכי רק הגוף שהטיל את העיקול מוסמך לבטלו ע"י המצאת צו לביטול העיקולים, ומשנרשמו שני עיקולים, יש צורך בשני צווי ביטול נפרדים.

ב"כ התובע ציין בסיכומי התשובה שלו שהנתבעת לא טרחה לבטל את העיקולים אף לא בשלב מאוחר יותר, ונכון לעת כתיבת סיכומיו.